|
נעמה אהרנסון, "ארוחה" – מיצב פיסולי בנייר
התערוכה מתמקדת ב'טיפוס האנושי'. היא מציגה דמויות, בתנועה קפואה, ברגע נתון, כפי שיצרה האמנית בעבודותיה הקודמות. אלא שכאן יש קיבוץ של דמויות עצמאיות לכאורה המרוכזות סביב מכנה משותף, נושא אחד.
במהלך תולדות התרבות האנושית צבר מוטיב הסעודה ממד טקסי ומעמד סמלי. ברכות המזון, סעודת פסח ו"הסעודה האחרונה" הן רק דוגמאות ספורות לכך. אין לחפש משמעויות אלה במיצב שלפנינו. האמנית – שמעידה על עצמה שהיא אווהבת אוכל, אוהבת את העיסוק בהכנתו ומגלה בו הנאה חושית, יצירתית ואסתטית – מחזירה לאוכל את משמעותו הבסיסית והראשונית. הסעודה מוצגת כחוויה צבעונית וחושנית, והנאת האכילה כסוג של קיום והוויה. שהרי התחום הקולינרי, שחרג זה מכבר ממרחב הבית הפרטי, הפך להיות עיסוק ציבורי ותרבותי מרכזי: מנות מעוצבות להפליא מוגשות במסעדות פאר ובאירועים חגיגיים, ספרי בישול הם הספרים הנמכרים ביותר בארצנו, פרסומות ותוכניות טלוויזיה משווקות לנו אוכל ומבטיחות שתכונותיו ישנו את חיינו.
הדמויות במיצב עסוקות באכילה. תווי פניהן חסרים, אך הן מתאפיינות על ידי האוכל שלהן, אופן אכילתו ובגדיהן המסוגננים. כמעט ואין אינטראקציה ביניהן, כל דמות מנותקת מהשניה ומרוכזת בעצמה כאשר רק השולחן הוא החוט המקשר ליצירת הסיטואציה הדרמתית. הן פועלות בנפרד וכל אחת היא דמות שלמה ומשמעותית.
גודלן הריאליסטי של הדמויות, ההקפדה על סגנון הבגדים ועיצוב המזון, מעניקים למיצב מימד דרמטי, גרוטסקי והומוריסטי. ההתמקדות המוגזמת במזון מדגישה את הצד הפאתטי שבדמויות מחד, ומעוררת ביקורת המוחה נגד פעילות אגוצנטרית נהנתנית זו מאידך.
הפסלים בצורתם המוגמרת הם פרי תהליך ארוך של התבוננות מעמיקה ולמידה. הכנת תבנית רשת ועטיפתה בשכבות רבות של נייר, ללא צביעה. הצבעוניות המרהיבה של הפסלים היא תוצאה של שימוש בצבעו המקורי של הנייר.
הנייר, שעד לראשית שנות השבעים שימש רק כמצע ליצירות אמנות, חדר באמצעות אמני פופ אל היכל המוזיאון. חומרים ונושאים מתרבות הרחוב ותרבות הצריכה המודרנית נתנו לגיטימציה ליצירה בסוגים רבים ומכוונים של חומרים, בכללם הנייר.
"הנייר", כותבת נעמה, "הוא נגיש ומיידי כמקורות ההשראה שלי. חומר פשוט, רך, ראשוני ומתכלה בשימושו המקורי הופך קשיח, עמיד ומורכב וכך מאפשר לי ליצור ולבטא את האנשים שלי".
השימוש בנייר לפיסול נוגד לכאורה את אופיו המתכלה, אך תואם להפליא את אופיו ותוכנו של המיצב. החלופיות של החומרים האורגניים עומדת בניגוד לכלי האכילה והחפצים האמיתיים שעשוייים מחומרים בלתי מתכלים. הם מעידים על זמניותו של המצב המוצג – כמו במציאות, החפצים הבלתי מתכלים, הם אלה שיישרדו אחרינו ואחרי האוכל שאנחנו אוכלים.
גבריאל מענית - אוצר
העבודה "ארוחה" הוצגה במקומות הבאים:
מגדל המוזיאון, תל אביב; מוזיאון וילפריד ישראל, קיבוץ הזורע;
המוזיאון העירוני, אשדוד; מוזיאון מגדל דוד, ירושלים;
הגלריה העירונית, ראשון לציון; מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית, רמת גן
|
|
